 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
איורוודה >> יסודות >> רקע היסטורי
הודו - רקע היסטורי
תחילתה של ההיסטוריה המוכרת בתת היבשת ההודית היא בתרבות עמק האינדוס (Indus Valley) ששכנה בצפון הודו בערך ב- 2300-1700 לפנה"ס. זוהי אחת מארבע הציביליזציות הקדומות ביותר בעולם (במקביל לתרבויות קדומות בסין, פרס ומצרים). לא ברור למה קרסה, תיאוריה אחת גורסת כי היה זה בעקבות פלישה עמים ארים מאירופה שהביאה איתה את הסנסקריט (Sanskrit) וכוננה את ההינדואיזם (Hinduism).
התקופה הוודית (Vedic) (2000-1500 לפנה"ס) קרויה על שם ארבעת כתבי הקודש שבבסיס התרבות ההודית ריגוודה (Rig Veda), סאמהוודה (Sama Veda), יאג'ורוודה (Yajur Veda), אטהרבהוודה (Atharva Veda). ההינדואיזם התאפיין בתקופה זו באלים מרובים, בדומה לפנתיאון היווני. ובוודות היו מזמורים רבים ותיאורי פולחן מוקפדים.
בתקופה שבין 1500-1000 לפנה"ס התגברו והתעמקו המשמעויות פילוסופיות בתרבות ההינדית. כתבים פילוסופים – האופנישדות (Upanishads) – נתנו פירוש מונותיאיסטי לוודות ולשלל האלים. תקופה זו העלתה למעמד דומיננטי את כת הכוהנים – הברהמינים (Brahamin).
לאחר פריחה
פילוסופית הגיעה תקופה
פחות מעמיקה ובה הכתבים – הפורנות (Purana) – הציגו
מה שחוקרים רואים כיום כנסיגה פילוסופית לפוליתיאיזם
(ריבוי אלים). בתקופה זו היתה
התחזקות במיוחד במעמד של שלושה אלים – ברהמה
(Brahama) (האל
היוצר), וישנו (Vishnu) (האל
המשמר) ושיווה (Shiva) (האלך ההורס).
השניים האחרונים נותרו עד היום הדומיננטים
ביותר בתרבות ההודית.
בתקופת השושלת המאוריינית (Mauryan) ושושלת גופטה (Gupta) (300 לפנה"ס-300לספירה) הבודהיזם זכה לפופולאריות (הבודהא חי בצפון הודו בשנים 563-483 לפנה"ס). הבודהיזם פרח בהודו כתגובת נגד למערכת הקסטות (Caste) (מערכת מעמדות נוקשה שהוכתבה על ידי ההינדואיזם), אך לא שרד בה לאורך זמן. לעומת זאת הוא התפרש במדינות מזרח אסיה והפך להיות הדת הדומיננטית שם עד היום. עולי רגל ממדינות רבות שהגיעו להודו בשל הבודהיזם תרמו לחילופי תרבות ומידע בין הודו למדינות רבות.
שושלת צ'ולה (Chola) (800 לספירה) סימלה את החזרה להינדואיזם. בתקופה זו התחילו פלישות מוסלמיות לצפון הודו. פלישות אלה נמשכו לאורך זמן ומאז ועד היום האיסלם נהיתה דת משפיעה עם כי לא דומיננטית בהודו.
האימפריה המוגולית (Mughal) (1500 לספירה) הביאה שלטון ותרבות מוסלמים להודו. בתקופה זו נבנה הטאג' מאהאל – אחד מפלאי תבל.
הקולוניאליזם אירופאי (1700-1947) השפיעה רבות על הודו. השפעת השלטון הבריטי ניכרת מאוד עד היום.
בשנת 1947 עזבו הבריטים את הודו שזכתה לעצמאות. מהטמה גאנדי (Gandhi) עמד במרכז המאבק לעצמאות. הוא אחד מהאנשים המשפיעים ביותר בעת החדשה בהודו, וראוי לציין שדגל במאבק לא אלים לאורך כל הדרך. למרות נסיונותיו לשמור על אחדות הודו נוצר פיצול לשתי מדינות - אחת עם רוב הינדי (הודו) והאחרת עם רוב מוסלמי (פקיסטן). היום הודו היא הדמוקרטיה הגדולה בעולם.
בכתבים ההודים נאמר כי רפואה תמיד היתה ותמיד תהיה מכיוון שהיא צורך ראשוני ובסיסי של האדם. לכן נאמר שאיורוודה היא ללא התחלה ונצחית. סושרוטה אומר שהיא אף נוצרה לפני הבריאה על מנת שתהיה זמינה ליצורים מיד כשיצטרכו.
במחקרים על תרבות עמק האינדוס נמצאו עדויות לסניטציה ושימוש בחומרים מן הטבע כתרופות. בין החומרים גם כאלה שנמצאים עד היום בשימוש באיורוודה כמו: קרן אייל, שילג'יט (Shilajit).
בתקופה הוודית שהתאפיינה בפולחן הופיעו תפילות וטקסים לבריאות (מנטרות ,Mantra). בנוסף מתואר כיצד חכמים התבוננו ולמדו מהתנהגות בעלי חיים (בדומה להתפתחות תנוחות היוגה שרבות מהן מעתיקות בעלי חיים). כך למשל עשבים בהם השתמשו בעלי חיים לצורך הגברת הספקת החלב שלהם, ניתנו לאימהות שחלב האם שלהן היה מועט.
בריגוודה (2000 לפנה"ס) צמחים רבים הוגדרו בפרוט. ישנם מזמורים ובהם תיאורים של הצלחותיהם של האחים האשווינים ברפואה וניתוח. האחים האשווינים מתוארים שם כרופאים אידיאלים עם יכולת ונכונות לעזור בכל מצב, בעלי ידע רחב ובאופן עקיף מייצגים קוד אתי עבור רופאים. בנוסף בריגוודה מאוזכרים שני סוגי מחלות – מסיבות פנימיות וחיצוניות.
"בדרכם מהשמיים, הצמחים אמרו:
ריג ודה 10/97
באטהרבוודה (1500 לפנה"ס) כבר קיים פרוט של מספר גדול יותר של צמחים וחומרים אחרים כתרופות. בנוסף מופיעים תיעוד ופרוט מחלות (כולל שמות) וטיפולים ספציפיים באמצעות תרופות, לחשים, וצמידים חיצוניים. תיאוריית הטרידושה מופיעה באופן מפורט.
בתקופת הופעת האופנישדות היתה התקדמות גדולה בהבהרת מושגים ועובדות. בספרים מתקופה זו הופיעו תיאורים מעמיקים יותר של תהליכים פיסיולוגים כמו עיכול ומחזור דם. תקופה זו התאפיינה בדעיכה של חשיבות מנטרה אל מול התרופה (אושדי ,Aushadi).
בראמיאנה (Ramayana) (אפוס
הודי חשוב)
האנומן (Hanuman) (האל הקוף) מביא הר שלם
לרופא איורוודי כדי שיוכל למצוא צמח
נדיר הנדרש להצלת חברו
בסביבות 1000 לפנה"ס נוצר הקומפנדיום (מערכת ספרים מובנית) האיורוודי. בין הספרים שהופיעו היו האגניבסה טנטרה (איסוף ההרצאות של פונרבסו אטרייה מהאסכולה לרפואה כללית), ויש הטוענים שגם הסושרוטה סמהיטה מהאסכולה לניתוח. בתקופה זו נוצר מבנה שמונת ענפי ההתמחות, ונכתבו ספרים בכל התחומים. היתה דעיכה נוספת של מנטרה ונוצר פרוט והעמקה של כל המושגים והתיאוריות החשובות עד היום. תועדו קלסיפיקציות (חלוקות) של חומרי מרפא ונכתבו ספרים בנושאים רבים כמו למשל טיפול בבעלי חיים וצמחים.
בתקופת השושלת המאוריינית נוצלו ההתפתחויות תיאורטיות העצומות האלה ויושמו בפטרונות הבודהיסטים והמלכים הבודהיסטים (שלהם פילוסופיה תרפויטית). מגמה זו הודגשה בעיקר אצל המלך אשוקה (Ashoka) (272-232 לפנה"ס) שיצר רשת של בתי חולים ורפואה ציבורית שיטתית. נזירים בודהיסטים אף הפיצו את האיורוודה ברחבי אסיה. גם הג'יין (Jain, דת קטנה אך חשובה בהודו) תרמו להתפתחות האיורוודה. זוהי יתכן גם תקופת הופעתו של צ'אראקה.
שושלת גופטה מתוארת עד היום כתור הזהב של הודו. בתקופה זו גם באיורוודה היה המשך בהתקדמות. אוניברסיטת נלנדה (Nalanda) נחשבה אחת מהמפוארות בעת העתיקה ונלמדו בה נושאים רבים בינהם איורוודה. בתקופה זו הופיעו פרשנויות ופיתוחים של הקומפנדיה (אחד מהמפרשים החשובים היה דרדהבלה (Drdhabala) מקשמיר). ונכתבו קומפילציות שסיכמו וסידרו כתבים קודמים (וגבהטה כתב את אשטנגה סמגרהה ואשטנגה הרידיה). בנוסף נכתבו טקסטים בנושאים ממוקדים כמו המדהבה נידנה (מאה 7 לספירה). טנטרה שהיא תורה בעלת קשרי גומלין עם איורוודה התקדמה בתקופה זה. מבחינה תיאורטית חל חיזוק במעמד הראסהשסטרה (Rasashatra, רוקחות עם מתכות) ובטיפול מכוון מחלה וחלה ירידה במעמד הטרידושה. במקביל לפריחת האיורוודה בצפון פרחה שיטה דומה בדרום – סידהה (Sidha). שיטה זו קיימת עד היום, ובינה לבין האיורוודה יש קווי דמיון רבים.
סיכום
1000-500 לפנה"ס יצירת הקומפנדיום הבסיסי
500 לפנה"ס – 500 לספירה גיבוש והתפתחות
500 – 1000 לספירה הידור ופרשנות
איורוודה איור ודה אירוודה | עלינו | מרפאה | לימודים | סדנאות | מעשה ידינו | צור קשר | הזמנת מעשה ידינו | מפת האתר | xml sitemap
